נפש בריאה בגוף בריא.
משפט מוכר שבכל הזדמנות משמיעם אותו.מה משמעות הפתגם? בדיוק כפי שהוא נאמר. חז"ל הקדימו נפש לגוף מתוך הבנה שאין לגוף עתיד ללא הנשמה של האדם. וזוהי השקפת העולם על רגל אחד.האדם הוא ישות רוחנית. גוף האדם הוא פועל יוצא של האדם עצמו, שהוא הנשמה/נפש או כל כינוי אחר שמתאר רוחניות.אפשר לבדוק זאת בדרך פשוטה. ראית אדם שמח?? הוא נראה קורן, קל משקל, מרחף, מלא אנרגיה סוחף אנשים עם השמחה שלו. החיים נראים בעיניו מלאי הבטחה,יש לו תוכניות והוא מיישם אותם.ההספק שלו גדול. לעומתו אדם נפול ,חסר חיים ,עצוב ומדוכא נראה מקופל ,חסר חיות,מרגיש כל העולם נחת עליו, לא יודע מה לעשות, בתוך עצמו נמצא. הגוף נראה חסר חיוניות. התוצאה הנראית לעין בשני המקרים היא הבשלה של תהליכים נפשיים שמוקרנים החוצה בעזרת הגוף. בשני המצבים אדם פורק את מה שי לו על לבו החוצה. כשהוא שמח הוא מוציא את זה החוצה בעזרת גופו אם בדיבור,בצחוק, בריקוד,ואנרגיה שסוחפת. אדם נפול צריך לפרוק את שעל ליבו כדי לשחרר "לחץ",מטען שיושב לו ומעיק עליו. כיום, אנשים מרבים לעסוק בפעילות ספורטיבית בשם שמירה על הבריאות,להרגיש טוב, להיראות טוב. כשהפעילות הבסיסית צריכה להיות לטפל באדם עצמו בנפש שלו בנשמה שלו, שהיא למעשההפיקוד /בקרה של האדם. הגוף משמש אותנו כמערכת חיישנים (סנסורים) משוכלל שדרכו אנחנו מקבלים דיווח מהשטח.מה מצב מזג האויר , קר או חם,לקלוט רגשות מהסביבה האנושית שבה אנחנו חיים,כעס,שמחה,כאב,ראייה, חוש מישוש, חוש ריח,דרך הגוף אנחנו בני האדם מקבלים התרשמות על סביבתנו,ופועלים הבתאם להבנתנו.
אך מה קורה כשהפיקוד/בקרה שלנו מזייף ? והקליטות החושיות שלנו מהסביבה מקבלות תרגום לא נכון או מעוות ועל הבסיס הזה אנחנו מקבלים החלטות, שבסופן התוצאות אינם אופטימליות. אז מה ההיגיון לטפל בתוצאה במקום לטפל במקור?? ההתיחסות והטיפול באדם עצמו הן המקור לבריאות פיזית איתנה.
השילוב של שניהם נפש +גוף מביא את האדם למצב אופטימלי,והנאה גדולה יותר בחיים.
אבנר חי - סדנאות אישיות http://www.avnercahi.com
